קטגוריה: Uncategorized

רגע לעצמי

החופש הגדול הזה כבר עומד לשבור אותי, ובקושי עברנו רבע ממנו! עם כל האהבה הגדולה שלי לילדים שלי, הם פשוט מטריפים אותי! משעמם להם וזה גורם להם לעשות שטויות ולהציק אחד לשני, ואני זאת שצריכה להרגיע, לסדר, להפריד, לחלק ולדאוג שהכול יתנהל פחות או יותר בסדר.

2017-08-30_103450

זה מצחיק, אבל בחופש הגדול אני הכי נהנית להיות בעבודה – לדבר עם אנשים מבוגרים שעונים תשובות מלאות על שאלות ולא זורקים הברות קטועות שכנראה היו פעם מילים שלמות, לשבת להפסקת קפה שקטה בלי שאף אחד קורא "אמא!" ולהעביר את היום בלי הקול המעצבן של קופיקו בטלוויזיה.

אז מה אני בסך הכול רוצה? רגע שקט לעצמי. ובשביל זה תודה לאל יש סבתות. מחר אמא של בעלי באה לקחת את הילדים לבילוי בבריכה וזה אומר שיהיו לי כמה שעות שקטות בביתבלי ילדים ובלי רעש. פשוט חלום!

מתי כבר מגיע ה-1 בספטמבר?

מודעות פרסומת

גדולה (וחצי)

בטח כבר כתבתי פה כבר על הפליאה שמעוררת בי ההתבגרות של הילדים שלי. זה היה צפוי שזה יקרה ו(טפו טפו טפו)הכול הולך כמו שצריך ובכיוון הנכון, אבל עדיין יש רגעים שנצבט לי הלב מהתחושה שהם הולכים וגדלים וגם קצת הולכים ומתרחקים ממני.

הבת לי למשל ביקשה לא מזמן שנקנה לה מיטה וחצי. היא עשתה שיעורי בית על זה והיא יודעת מה היא רוצה וכמה זה עולה, והיא אפילו כבר הסבירה לנו שזאת תהיה מתנה ליום הולדת וגם לראש השנה, ככה שנסכים להוצאה הגדולה. האמת? זאת מתנה די סבירה לילדה בגילה, ומאוד שימושית, שזה כבר פלוס גדול מבחינתי.

אז לפני שהלכתי על מה שהילדה רוצה, עשיתי בדיקות משלי וקראתי כמה נקודות חשובות על זה בכתבה הזאת למשל https://www.makorrishon.co.il/expert/145199/ . עכשיו אני יודעת שאני רוצה מיטה עם ארגז מצעים, משהו שהילדה באופן טבעי בכלל לא חשבה עליו. אז נכון שהייתי צריכה קצת להתווכח עם הילדה שהייתה נעולה על דגם בלי ארגז מצעים, אבל התוצאה טובה – כבר כמעט בחרנו מה לקנות.

אני יודעת שהמעבר הזה למיטה וחצי מסמל את ההתבגרות שלה, ויש לי איזשהו רצון לעכב את זה קצת. אני יודעת שזה בלתי אפשרי, אבל הייתי רוצה למשוך את תקופת הילדות שלה ושל האחים שלה עוד קצת, כי זאת התקופה הכי טובה בחיים שלהם והם אפילו לא יודעים את זה.

בורקיטס – סהרוני בצק פריכים ויחד עם זאת נמסים בפה שמכינים מבצק רבוך שמבושל בסיר. כאן הוא משתדך למלית גבינה נפלאה והופך למעדן הכי חגיגי על שולחן החג. מאמא בלקנית זה כאן… חומרים לכ-25 יחידות לבצק: 240 גרם שמן קנולה או שמן תירס (1 כוס) 240 גרם מים (1 כוס) 560 גרם קמח (4 כוסות)…

באמצעות בורקיטס בלקני — בייקרי 365

פרויקט משותף

הבת שלי באה אליי לפני כמה ימים ואמרה לי שהיא החליטה למה היא רוצה להתחפש בפורים – אחות בבית חולים. וואו, איזו הפתעה ואיזו גאווה! הילדה רוצה להיות ליום אחד כמו אמא שלה! כנראה שאני עושה משהו טוב, לא?

האמת היא שעיקר ההפתעה הייתה על זה שפורים כבר אוטוטו פה, ואני ממש לא שמתי לב. לארגן תחפושות לכל הילדים זה פרויקט, ואם זה כבר כל כך קרוב, אני צריכה להתחיל להיכנס לעניינים. אני מניחה שקפיצה לחנות תחפושות אמורה להספיק, חוץ מלתחפושת של האחות, ואתם יודעים למה? כי אני יודעת איך נראית תחפושת של אחות שמוכרים בחנויות – קצרצרה ונשית מדי, לא דומה למציאות ובטוח לא מתאימה לילדה. וזה אומר שאני אצטרך לתפור לה תחפושת. אין כוח אבל אין ברירה…

אז כבר אתמול בערב ישבנו שתינו ותכננו את התחפושת. למזלי יש לי מדים ישנים שלי שאפשר להתאים לה עם קצת גזירה ותפירה, והשארתי לה להחליט איזה אביזרים היא רוצה (אני חשבתי על מזרק, היא חושבת שהיא צריכה גם סטטוסקופ). אולי נעשה מזה פרויקט משותף של שתינו, וככה אני גם אלמד אותה לתפור וגם נבלה זמן איכות ביחד (אם תהיה לה סבלנות כמובן).

פורים או לא פורים, מה שבאמת חשוב לי זה העובדה שהבת שלי בחרה להתחפש למה שאני עושה כמקצוע. זה כמובן לא אומר שהיא תלך בעקבותיי כשהיא תגדל ותהיה אחות, אבל זה לפחות מראה לי שמה שאני עושה מעניין אותה ושהיא מעריכה את מה שאני עושה, וזה לא משהו שאני לוקחת כמובן מאליו בכלל.

 

 

להכניס את הבטן!

אם נמאס לכן להכניס את הבטן, אולי תרימו את עצמכן ותעשו קצת תרגילים? אפשר בבית, בלי שאף אחד רואה, אם הבושה היא מה שעוצר אתכן, העיקר לעשות משהו במקום להתלונן ולהסתיר.

הנה כמה תרגילים שיעזרו לכן (ולי) להתחיל:

יאללה, הפעם אנחנו רציניות, נכון?

גאווה עצומה

לפני כמה חודשים פנתה אליי חברה ושאלה אותי אם אני יכולה לדבר עם האחיינית שלה שחושבת ללמוד סיעוד. היא רצתה שאני קצת אספר לה על הלימודים ועל המקצוע ואענה לכל השאלות שיש לה, ואני כמובן הסכמתי בשמחה.

אם תשאלו אותי, להיות אחות זאת עבודה מעולה. היא בטח לא מתאימה לכל אחד, אבל מי שאוהב בני אדם ואוהב לעבוד קשה יכול למצוא במקצוע הזה הרבה מאוד יתרונות וגם סיפוק גדול. ככה שאם מישהי שואלת אותי אם כדאי לה להיות אחות – אני תמיד אגיד שכן. וככה גם במקרה הזה.

אז אחרי יומיים בערך התקשרה אליי הבחורה הצעירה הזאת. היא סיפרה על עצמה ושאלה שאלות והשיחה התארכה והתארכה. היה בינינו חיבור ממש טוב והרגשתי המון גאווה לשתף אותה במה שאני עושה ובמה שאני חושבת. השיחה כמובן גלשה לכל מיני מקומות אחרים, גם לנושא הכלכלי ולנושא הציונים. בימים אחרי השיחה, הבחורה נשארה לי בראש, וכשנתקלתי בכתבה הזאת http://www.tarbushweb.co.il/%D7%9C%D7%94%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%A1%D7%98%D7%95%D7%93%D7%A0%D7%98-%D7%94%D7%9C%D7%95%D7%95%D7%90%D7%95%D7%AA-%D7%90%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%99-%D7%95%D7%9B%D7%9C-%D7%9E%D7%94-%D7%A9%D7%A6%D7%A8%D7%99/ הייתי חייבת לשלוח לה את הקישור, כדי שתקבל מידע מקיף על האופציות שיש לה למימון התקופה הזאת של הלימודים. היא כמובן ממש הודתה לי על זה.

איזה סיפוק זה לתרום מהידע וניסיון שלי לצעירים ממני, ואיזו גאווה לראות בחורה צעירה שמקשיבה לי והולכת בדרכי. אני מקווה שהיא באמת תבחר בתחום הסיעוד, כי נראה לי שזה ממש מתאים לה, ואין ספק שמערכת הבריאות רק תרוויח מאנשים נפלאים כאלה.

אז קצת פשפשתי בהתפתלויות של המוח היקר שלי (תדעו שרובו התעצב אי אז עד גיל 3…סתם שתדעו שגם אצלכם זה ככה) – סבוך, מיושן, מעלה חריקות ומנסה להתאושש מהתבניתיות שהחיים במסגרות נתנו לי במתנה. ובהבזק של רעיון, הבנה, התחוורה לי הדרך הכי פשוטה להציג את הבסיס שלי.

באמצעות פירמידת "הצרכים" שלי באמהות — קוצ'ופולה

חסדים קטנים

בבית הספר של הבת שלי עשו לקראת סיום השנה מבצע התנדבות שכלל את כל ילדי הכיתות הגבוהות. הם התחלקו לקבוצות, וכל קבוצה עשתה התנדבות אחרת – עם בע"ח, עם קשישים, בגינות קהילתיות ובבתי חולים. הבת שלי בכלל לא התלהבה מזה בהתחלה, ואני ניסיתי להגיד לה שנתינה יכולה להיות חוויה מדהימה, אבל היא חשבה שזה סתם בזבוז זמן.

2018-01-07_100123OS

אחרי שהיא חזרה מיום ההתנדבות הראשון היא הייתה בעננים. היא לא הפסיקה לספר חוויות וההתרגשות שלה הייתה ממש בולטת. היא הבינה בעצמה את מה שניסיתי להסביר לה – כמה נפלא לתת לאחרים. היא כבר החליטה למצוא לה איזושהי התנדבות קבועה, כנראה באיזה מקלט לחיות, ואני ממש גאה בה על זה. כנראה שהצלחתי להכניס לה כמה ערכים ראויים.

אני ממש ממליצה למי שיכול שימצא את הזמן להתנדבות. זה ממלא את הלב באושר ומפזר חסד מסביבנו, וזה מה שנותן משמעות אמיתית לחיים שלנו כאן – הידיעה שעשינו טוב.

הנה כמה רעיונות לירושלמים: https://www.jerusalem.muni.il/Residents/CommunityAffairs/Hitnadvut/Pages/Mitnadvim.aspx

 

טורונטו קרובה מאי פעם

לפני ארבע שנים זוג חברים טובים שלנו עברו לגור בטורונטו. ככה, ביום בהיר אחד, הם ושני הבנים שלהם נעלמו לנו מהחיים ועברו לגור מבחינתנו בסקייפ ובפייסבוק. אנחנו כמובן שומרים על קשר, ובביקורים שלהם פה אנחנו מנסים לבלות ביחד כמה שיותר, אבל אין מה לעשות – במצב כזה זה די טבעי להתרחק קצת, כי אנחנו כבר לא חולקים את תלאות החיים בעיר הקודש ואנחנו לא נפגשים בבית הקפה או בגינת המשחקים, והחיים שלנו כבר די שונים אחד מהשני.

אני לא יכולה לספור כמה פעמים הם הזמינו אותנו אליהם. הם הבטיחו שיש המון מקום בבית שלהם לכולנו (ברור, בטורונטו המחירים הם לא כמו ירושלים) וגם שהם יקחו אותנו להמון מקומות יפים. מה אתם חושבים, שאנחנו לא רוצים? אנחנו מאוד רוצים! הבעיה היא המחיר – טיסה לקנדה עם שלושה ילדים זה עסק לא זול בכלל. האופציה היחידה שלנו היא לקחת הלוואה כדי לממן כזה טיול, שזה אפשרי עם כל ההצעות של הלוואות לכל מטרה שרואים בכל מקום, פה למשל https://bit.ly/2pNVydp , אבל השאלה היא אם זאת מטרה חשובה מספיק להתחייבות ארוכה כזאת.

אני רואה סביבנו אנשים טסים לכל פינה בעולם, משפחות שלמות אורזות וטסות לטיולים במזרח או בארה"ב, ואנחנו מסתפקים בצימר רומנטי או בהכול כלול ביוון. האמת היא שזה מספיק לנו בדרך כלל, הסיבה היחידה לטיול כזה גדול היא כאלה חברים טובים. יאללה, נוסעים?

עוגה יפהפייה, משגעת ומרעננת שמתאימה בול לימי הקיץ החמים. עוגה קלילה שנאכלת קפואה עם מוס שמשלב באופן נהדר את העוקץ החמוץ של הליים עם הקרמיות של הגבינה והשוקולד הלבן. מעטרים בתלתלי שוקולד לקבלת הלוק המושלם! חומרים לעוגה בקוטר 20 ס"מ עוגיית אגוזי לוז: 100 גרם אגוזי לוז 100 גרם קמח 100 גרם חמאה קרה חתוכה […]

באמצעות עוגת ליים, גבינה ושוקולד לבן קפואה — בייקרי 365